סיפור אהבה.

בינואר 2021 עפרה התקשרה אחרי המלצה חמה וסיפרה שהם בונים בית חדש בהרחבה של הקיבוץ.
עניתי שאני כבר לא לוקחת פרויקטים של בנייה חדשה - רק שיפוצים.
אבל היא התעקשה. אמרו להם שהם חייבים לעבוד איתי.

נפגשנו לפגישת ייעוץ אחת, ואני שלחתי אותם לדרכם עם טלפונים של קולגות, משכנעת את עצמי שאני רוצה רק "רומנים קצרים" - לא עוד פרויקטים של שנתיים וחצי.

אבל הם לא ויתרו. עוד פגישה, עוד חיבה, עוד מחמאות… ואני? נשברתי מאהבה.
וכך יצאנו למסע ארוך ומשותף של בניית בית, שבדרך הפך גם לבניית חברות.

שנתיים וחצי של תכנון, סקיצות, תלת־מימד, החלטות, התלבטויות, ימי קניות, קבלנים, ארוחות, שיחות על החיים - ובעיקר קשר שנבנה לאט ובאהבה גדולה.

ביוני 2023 עפרה וזיו נכנסו לבית החדש. אחר כך עוד קצת הלבשת בית… ואז הגיעה המלחמה, ובעקבותיה נדחה צילום הבית.
אבל בכל ביקור הרגשתי שזה בית שחייב לצאת לאור - כי הוא לא רק יפה, הוא מרגיש כמו הלב של המשפחה הזו.

כמה מילים על הבית:
בקומת הכניסה - מבואה נוחה, מטבח גדול עם יציאה למטבח חוץ, סלון פתוח עם ספריית ברזל במקום מעקה, חצר גדולה, יחידת הורים מפנקת וממ"ד.
למעלה - קומת ילדים מרווחת וצבעונית: יחידת מתבגרת, חדר בנים עם גלריה, חדר רחצה עם שתי כניסות, חלל משפחה גדול, פינת מחשב, משרביה צהובה שמכניסה שמחה, וחדר כביסה שתוכנן עד הפרט האחרון.

עפרה וזיו,
כבר אמרנו המון מילים בינינו - אבל אני רוצה לומר זאת שוב בקול: תודה.
תודה שהתעקשתם עליי.
תודה על הדרך, על האמון, על הלב.
זכיתי בכם.